אובדן הילדות

האם קיימת ילדות בימינו?

פעם ילדים היו נחשפים לידע לאט לאט ובהדרגה. היום הם מקבלים אותו בפרצוף מגיל מאוד צעיר, דרך סוכני החיברות החדשים הטלוויזיה והאינטרנט. היום כמעט כל ילד צמוד לסמארטפון משלו עם גישה חופשית לכל מקום באינטרנט ובלחיצת כפתור קטנה יכול להיחשף למגוון עולמות מפתים ומושכים שלא בהכרח מתאימים לגילו הצעיר.

העידן הטכנולוגי הנוכחי מטשטש את הגבולות בין עולם הילדים לבין עולם המבוגרים. בשנים האחרונות, כאשר כל דבר הפך לממוסחר החל מבובת הברבי ועד לתוכניות המשודרות בערוצי הילדים נעלמה התמימות האמורה לאפיין כל ילד וילד. את התמימות הזו החליפה "השאיפה להתבגרות" המתבטאת בכל שלב בחיי הילד, בין אם זה בבובות הברבי הלבושות בלבוש חשוף, כל גיבורי העל למיניהם הפותרים את הסכסוך מול הרעים באמצעות אלימות ובכך גורמת לצופים לחקות ולאמץ התנהגות אלימה זו, ערוצי הילדים אשר קוראים לילדים להצטרף לקבוצות 'הווטסאפ' השונות, להיכנס לאתרי האינטרנט של אותו הערוץ או להוריד אפליקציות שונות ומגוונות. זאת ועוד, חושפים את הילדים לעולם בו לא קיימת צנזורה כלל. בתוך שניות כל ילד יכול להיכנס ולצפות בתכנים המשדרים אלימות, מיניות, אלכוהול, פשיעה ועוד.

בשנות ה60, חוקר בשם ניל פוסטמן טבע את המושג "אובדן הילדות". הוא עסק בשאלת ההשפעה של אמצעי התקשורת על ילדים. מסקנתו הייתה שבתרבות המודרנית בה שולטת הטלוויזיה קיים מצב של אובדן ילדות. משמעותו היא כי ילדים לא מספיק מפותחים רגשית וקוגניטיבית על מנת להתמודד עם תכנים מסוימים בטלוויזיה. פוסטמן טען בספרו "אובדן הילדות", שהצפייה של ילדים בטלוויזיה ועידן המחשבים מקצרת את גיל הילדות בכך שהיא מספקת להם מידע רב ומצמצמת בכך את מקור הסמכות של ההורים והמבוגרים ומביאה אותם להתנהג כמו מבוגרים.

הפסטיגל, אותו המופע המתרחש אחת לשנה כבר למעלה מ30 שנה אליו מגיעים אלפי ילדים מכל הגילאים, המופע אשר היה בעבר בעל ערך בו לשירים היו משמעות ומטרתם הייתה לחנך את הקטנים בשנים האחרונות ולא במפתיע הפכו ממוסחרים.

כיום, 50 שנה לאחר שפוסטמן פרסם את מחקרו ניתן לראות כי דבר לא השתנה, אלא רק הלך והחמיר. בשנת 2014 התרחשה מהומה עצומה סביב הפסטיגל 'משחקי הפסטיגל' אשר בראשו עמד 'שיר הסלפי'. שיר זה מעודד את תרבות האינסטגרם והסלפי הפופולארית בקרב בני נוער. השיר קורא לאותם ילדים קטנים לצלם את עצמם בפוזות פורנוגראפיות בין אם זה להצטלם כמו בובה בבת מצווה, בזמן הוצאת שפתיים וקריצה בעיניים או מול הראי. השיר מעודד את הילדים לשפוט לפי כמות הלייקים המגיעה לכל תמונה וגורם לכל ילד להעדיף לתעד את הרגע מאשר לחוות אותו. שיר הסלפי

נגד השיר יצאה מחאת הורים מאוד גדולה ומתוקשרת הקוראת להסיר את השיר לאלתר מכל אמצעי המדיה בהם הוא פורסם. אך האם זה באמת מה שיעצור את התופעה ההולכת וגוברת בקרב הילדים?

אז איך בכל זאת ניתן להתמודד עם שלל בעיות העידן הנוכחי?
צריך להניח לילדים להיות ילדים, לא לקחת מהם את התמימות ולמנוע מהם את הגוררות ללחצים חברתיים לקניית מותגים או צפייה בתכנים שפחות מתאימים להם בטלוויזיה ובאינטרנט. לילדים אין מספיק כלים להתמודד עם עולם המבוגרים אך מצד שני אין למנוע מהם את התפתחות הטכנולוגיה, הרי אחרי הכל הטכנולוגיה יכולה גם לתרום להתפתחות הילד אך חשוב תמיד להישאר עם האצבע על הדופק ולמנוע מהילד להיכנס אל תכנים אליהם נאסר עליו להיחשף ובכך למנוע את התבגרותם בטרם עת.