משימה בזירת חבות התקשורת

ירייה אחת בחברון

כתבת 'עובדה'

מאז אותה ירייה בחברון שהציתה את פרשת אלאור אזריה, זוכה משפטו של אזריה לעניין תקשורתי רב. הסיקור האינטנסיבי, חשף בפני הציבור עובדות ודעות רבות אודות הזירה ואופי האירוע, והפך את הפרשייה לבעלת עניין לאומי.

פרשת הירי במחבל בחברון החלה ב24.3.16 בתל רומיידה בחברון, לאחר ששני פלסטינים תושבי חברון הגיעו לעמדת צה"ל במקום ודקרו בה את אחד החיילים. אחד מהם נורה למוות, והאחר נפצע קשה. כעבור מספר דקות, נורה שוב בראשו, בעודו שוכב על הקרקע, על ידי חייל צה"ל, סמל אלאור אזריה, שהגיע למקום לאחר האירוע.

בסוף חודש נובמבר, במהלך החקירה המשפטית מול אלאור, העיתונאית אילנה דיין מחליטה להעלות לפריים טיים של ערוץ 2 סיקור של אותו האירוע. בראש הכתבה עומד עמרי אסנהיים אשר חושף צילומים והקלטות שטרם נחשפו.

הכתבה נפתחת במשפט "מבלי קשר לשאלה אם אלאור אזריה אשם או זכאי, אנחנו נחשוף כאן לראשונה, שנייה אחר שנייה, את אירועי הבוקר ההוא בחברון כפי שטרם נראו או נשמעו, לפני הירי וגם אחריו.."

בעיניי הצופה, זה הוא משפט פתיחה נורמטיבי לתכנית תחקיר אשר אמורה להציג את העובדות בשטח ולהימנע ככל הניתן מדעות אישיות אך האם זה מה שבאמת קורה בפועל?

ראשית כל, פותח עמרי בתיאור הזירה לפני האירוע. מציג בפני הצופים את המשתתפים- חיילים, צוותי מד"א, גורמים צבאיים ובעיקר את המתנחלים.
הכתב מדגיש את העובדה כי לוחמי חטיבת כפיר מרחיקים את הפלסטינים מהזירה, אך מאפשרים כניסה חופשית למתנחלי חברון.

נהג האמבולנס עופר אוחנה הינו מתנחל בחברון אשר הגיע לזירת האירוע תוך זמן קצר. אוחנה פעיל ימין אשר הגיע להמון פיגועים ויש לו הרבה זכויות בהצלת חיים. לפני שמראים לנו שעופר מצדד באלאור, מערכת 'עובדה' דואגת להראות לנו גם את צדדיו הפחות טובים, לכתבה מצורפים קטעי וידיאו אשר הוא מתבטא בצורה לא הולמת כלפי ערבים ובכך מבטלים את דעותיו. 

בהמשך, לאחר פיגוע הירי נראה כי יש מחסור בפיקוד מרכזי בזירה ואילו עופר לוקח את המושכות לידיו. הוספת סרטונים אלו גורמת לצופה להרגיש כי התנהגותו לא נכונה, אך במידה והיו מתמקדים בעובדה שעופר הציל חיים של נפגעים ומפגעים כאחד, היינו מסתכלים עליו באותה הצורה?

אחד הסרטונים המופיעים בכתבה

בנוסף לעופר, מציגים בפנינו עוד מתנחל - אורי עופר. בשנת 2003 אורי היה עד להתפוצצות מחבל ערבי. הוא מגיע לזירה ונותן פקודות לחיילים על סמך הטראומה שיש לו. קיים בו חשש שגם המחבל הזה יתפוצץ.

עופר אוחנה מסרב להוראת המח"ט לפנות את ההרוגים והפצועים מהזירה. הוא טוען כי: "המח"ט? איפה בכלל היה המח"ט באירוע הזה? אהה בחטיבה. אני לא מקבל הוראות ממח"טים אני. אני לא כפוף למח"ט פה בקטע הזה. חייל? אני לא צריך אישור ממח"ט כדי לפנות.. תשמע סליחה שאני אומר לך פלאפלים או חרבות, לא עושים לי את זה בקטע הזה, מבחינתי הוא לא גורם רפואי בכלל.. ואם עכשיו יש פה פצוע והוא אומר לי "אתה לא מפנה אותו, אני לא שואל אותו בכלל. אני אפילו אדחוף אותו. אבל אם יש לי פה פצוע, אני אפנה אותו, כי אני יודע מה החשיבות הוא לא מבין בכלל.. (עמרי: "ואת המחבל אתה מפנה?") מה פתאום שיבואו ויעשו לו זיכוי. אני לא מסכן את עצמי בגרוש."

לאחר דבריו קיים איזון, ע"פ הוראות מד"א לא מפנים מחבל פצוע עד שווידאו שאין עליו מטען. הכתב מעלה שוב את סוגיית היעדר הפיקוד המרכזי ומוציא את אוחנה כחוטא- למה התנגד להוראת המח"ט.

בשעה 8:28 כ-9 דקות לאחר הפיגוע מצטרף אלאור אזריה לזירה.

אלאור בוחן את גופת המחבל, ניתן לראות כי הוא חייל יחיד בתוך קבוצת מתנחלי חברון. ברקע נשמעת צעקה "יש עליו כנראה מטען, עד שלא בא חבלן לא נוגעים בו."

לאחר כ5 דקות אלאור מחליט לירות במחבל. במקום ישנה תדהמה. שוב מוזכר הניגוד בזירה בין היעדר הפיקוד הצבאי לבין תמיכת המתנחלים בשטח באלאור.

רגעי הירי בחברון

במהלך התכנית מודגשת שוב ושוב השאלה איך זה שהמתנחלים לוקחים פיקוד על האירוע. האם קיים כאן מסר סמוי? בוודאי.

תא"ל במיל' שמוליק זכאי: "אבל האווירה שהשתררה בזירת האירוע, הצעקות, החוסר פקודות, יצרו תמונת מצב בראשו של החייל, שהמחבל הזה מהווה איום ואז הוא ביצע את הירי.

עמרי ומערכת 'עובדה' יוצאים כנגד שיטת הפעולה בשטחים מעורבים כאלו. טענתם היא שזה לא הגיוני שהמתנחלים שדעתם ברורה לנו, הצופים, יתעלמו מהוראות המפקדים. הם מביעים זאת בכך שמתארים פעם אחר פעם את ההתנהלות בשטח ע"י עופר אוחנה ואורי עופר ולאחר מכן מצדיקים את פעולתו של אלאור שלטענתם היה שרוי בלחץ שנוצר ע"י אותם המתנחלים.

לקראת סוף הכתבה, עמרי מעלה מספר שאלות הבאות כנגד צד ההגנה של אלאור במהלך חקירתו.

"חמש דקות עוברות מרגע הגעתו לזירה ועד שירה. אם חש מאוים למה לא פעל מיד? גם כשהמחבל זז אזריה לא פועל מיד. האם כך נוהג חייל שחש בסכנה מיידית?"

לאחר מכן, עמרי פוסל כל טיעון שבא להגן על אלאור:

-"אזריה יטען שחשש ממטען על גופו של המחבל.
למה לא הזהיר בשום שלב את הנוכחים לפני שביצע את הירי?

-אזריה גם יטען שחשש שהמחבל ישוב לתקוף בסכין שעל ידו,
אבל כשהוא יורה במחבל הסכין מזמן רחוקה.

ומעל הכל עומדת השאלה הגדולה האם הייתה כאן בעצם פעולת נקם שמתחפשת לפעולה מבצעית?"

הכתבה מסתיימת במילים "מעכשיו כל אחד יראה בסרטון הירי את מה שהוא רוצה לראות. תמונה אחת ואלף פרשנויות."

משפט זה כמו בהתחלה נותן לצופה הרגשה שהוא קובע מה באמת קורה בזירה. אך איך דבר כזה יכול לקרות אם מציגים לנו רק צד אחד? ועד שמציגים לנו את הצד שני דואגים להציג אותו באור שלילי ע"י אנשים בעלי עבר שיכול לסתור את התנהגותם בזירה. למה אף אחד לא פסל גם את הצד השני והאם יש לזה קשר לכך שזמן קצר לפני פרסום הכתבה, אילנה דיין העומדת בראש התכנית הבהירה היטב מה דעתה על המשפט, כשאמרה בראיון שקיימה עם אבו מאזן כי היא "מתביישת בחייל היורה"?

כנראה שכן.

כתבה זו יכלה להיות כתבה איכותית אשר מסכמת את כל הנעשה בזירה. כתבה אשר מציגה לצופה את כל הצדדים, החיוביים והשליליים של אותו האירוע והמשתתפים בו אך במקום זאת זו הופכת להיות כתבה דעתנית המתבססת רק על עובדות מסוימות.

כתבות מסוג זה יכולות להיות טובות רק כאשר מוצגת דעת העיתונאי באופן גלוי. במידה ולא היו את המשפטים אשר פותחים בפני הצופה את "היכולת לחשוב מה שהוא רוצה". על עמרי היה להימנע מהבעת דעה אישית בנושאים שהוא מסקר. הבעת דעה אישית, תשודר רק באופן שיהיה ניתן להבחין בבירור כי מדובר בדעה אישית.

על עמרי אסור היה להסתיר מידע כדי לפגוע בתדמית של אדם מסוים כיאה לאתיקה התקשורתית המקובלת ולכן גם פרסום שלילי על אנשים בכתבה הוא חוקיי ונכון. 

עיתונאי אמור להיות אובייקטיבי, הוא אמור לספק לקהל היעד מידע אמין, בדוק ושלם ככל האפשר ולהניח להם להגיע למסקנה מעצמם ולא להביא עובדות עם מסקנות מוכנות בצידן.

אך בניגוד לכל אלה, לכל עיתונאי באשר הוא מגיעות 2 זכויות עיקריות- חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת. בסיס חופש הביטוי ע"פ אהרון ברק (פרופסור למשפטים) מאפשר גם לדעות לא שגרתיות להישמע וזה מאחר ובמידה ומשתיקים דעה - משתיקים את האמת. בנוסף, גם בדעה שגויה יש גרעין של אמת הנחוץ כדי לגלות את האמת כולה. זאת ועוד, כדי שנהיה בטוחים שמה שאנחנו חושבים ויודעים נכון ולא סתם "דעה רווחת" אנחנו חייבים לשמוע דעות נוספות ולהתעמת איתן, כדי לחקור ולברר האם מה שאנחנו יודעים הוא נכון.

לסיכום, כתבה זו הינה כתבה שעוברת על מספר חוקי אתיקה עיתונאית ותקשורתית. כתבה זו יכלה להיות טובה יותר במידה והייתה יותר אובייקטיבית.