פרויקט הערכה חלופית 30%

פרויקט הערכה חלופית 30%

נועם חזיז יא/9

תוכן עניינים

עמוד 1- שער
עמוד 2- תוכן עניינים
עמוד 3- מבוא
עמודים 4-6- מענה לשאלת החקר
עמוד 7- סיכום אישי של תוצאות החקר
עמודים 8-9- מושגים
עמוד 10- רפלקציה

מבוא:

במסגרת לימודי תקשורת בכלל והנושאים אובדן הילדות, אסכולת החיברות ותיאוריות של אלימות בפרט בחרתי לחקור את הנושאים לפי שאלת החקר

האם צפייה בתכנים תקשורתיים יכולה להביא לאובדן הילדות?

במהלך העבודה נעזרתי בחומר הנלמד בכיתה וב3 מקורות אקדמאיים:

1- לחזור ולבחון את מושג הילדות / פרופ' דפנה למיש, אוניברסיטת תל אביב
https://www.itu.org.il/?CategoryID=1035&ArticleID=7853

2- אזהרה: הטלוויזיה מזיקה לבריאות / אלי נבון
http://www.mako.co.il/home-family-kids/healthcare/Article-92d003ac90cfd11004.htm

3- אובדן הילדות: פעם ילדים היו ילדים, ואז הגיעה התקשורת / שלי גפן
http://www.eserplus.net/21437/%D7%94%D7%A9%D7%A4%D7%A2%D7%AA-%D7%94%D7%AA%D7%A7%D7%A9%D7%95%D7%A8%D7%AA-%D7%A2%D7%9C-%D7%99%D7%9C%D7%93%D7%99%D7%9D/

מענה לשאלת החקר

פעם ילדים היו נחשפים לידע לאט לאט ובהדרגה. היום הם מקבלים אותו בפרצוף מגיל מאוד צעיר, דרך סוכני החיברות החדשים הטלוויזיה והאינטרנט. היום כמעט כל ילד צמוד לסמארטפון משלו עם גישה חופשית לאינטרנט ובלחיצת כפתור קטנה נחשף למגוון עולמות מפתים ומושכים שלא בהכרח מתאימים לגילו הצעיר.

כל בן אדם עובר 3 שלבי חיברות בחייו.  תחילה הוא עובר את שלב החיברות המוקדם. שלב זה מתרחש בשנות חייו הראשונות. בשלב זה מתרחש תהליך אינטנסיבי של למידה, חינוך ורכישת דרכי התנהגות. לאחר מכן, עובר לתהליך שלב חיברות המתבגרים בו סמכות ההורים מתערערת וכוחה של התקשורת גובר. לבסוף מגיע לשלב חיברות המבוגרים. בשלב הזה מוקף האדם באנשים שעובדים איתו ובחבריו הבוגרים. מקום העבודה מכתיב נורמות חיברות ייחודיות למקצוע.

כפי שציינתי קודם, השלב החשוב ביותר הוא שלב החיברות המוקדם. בשלב זה למשפחה בכלל ולהורים בפרט יש תפקיד מרכזי העיצוב זהות הילד. אך בנוסף אליהם קיים סוכן חיברות נוסף והוא אמצעי התקשורת השונים. כבר בשנה הראשונה לחייהם הם צופים בקלטות וידאו, תכנית טלוויזיה, תכנים ביוטיוב, וכו'.

אז מה בעצם ילדים לומדים בגיל מוקדם מאמצעי התקשורת?
ילדים רוכשים ידע בסיסי על הסביבה החיצונית, הידע יכול להשלים או לסתור את הידע שהם קיבלו מהוריהם. לדוגמה- ההורים מחנכים את ילדיהם לא לנהוג באלימות ואילו בטלוויזיה הם צופים במכות בין אנשים, הם יכולים לחשוב שזה בסדר אם אחרים עושים זאת. הצפייה והצריכה של אמצעי התקשורת מפחיתה את האינטראקציה עם ההורים. ילדים יכולים לצפות בטלוויזיה ללא פיקוח והכוונה של הוריהם ובכך להיחשף לתכנים שלא מתאימים לגילם הצעיר.

בשנות ה60, חוקר בשם ניל פוסטמן טבע את המושג "אובדן הילדות". הוא עסק בשאלת ההשפעה של אמצעי התקשורת על ילדים. מסקנתו הייתה שבתרבות המודרנית בה שולטת הטלוויזיה קיים מצב של אובדן ילדות. משמעותו היא כי ילדים לא מספיק מפותחים רגשית וקוגניטיבית על מנת להתמודד עם תכנים מסוימים בטלוויזיה. פוסטמן טען בספרו "אובדן הילדות", שהצפייה של ילדים בטלוויזיה ועידן המחשבים מקצרת את גיל הילדות בכך שהיא מספקת להם מידע רב ומצמצמת בכך את מקור הסמכות של ההורים והמבוגרים ומביאה אותם להתנהג כמו מבוגרים.

העידן הטכנולוגי הנוכחי מטשטש את הגבולות בין עולם הילדים לבין עולם המבוגרים. בשנים האחרונות, כאשר כל דבר הפך לממוסחר החל מבובת הברבי ועד לתוכניות המשודרות בערוצי הילדים נעלמה התמימות האמורה לאפיין כל ילד וילד. את התמימות הזו החליפה "השאיפה להתבגרות" המתבטאת בכל שלב בחיי הילד, בין אם זה בבובות הברבי הלבושות בלבוש חשוף, כל גיבורי העל למיניהם הפותרים את הסכסוך מול הרעים באמצעות אלימות ובכך גורמת לצופים לחקות ולאמץ התנהגות אלימה זו, ערוצי הילדים אשר קוראים לילדים להצטרף לקבוצות 'הווטסאפ' השונות, להיכנס לאתרי האינטרנט של אותו הערוץ או להוריד אפליקציות שונות ומגוונות. זאת ועוד, חושפים את הילדים לעולם בו לא קיימת צנזורה כלל. בתוך שניות כל ילד יכול להיכנס ולצפות בתכנים המשדרים אלימות, מיניות, אלכוהול, פשיעה ועוד.

גורם נוסף לאובדן הילדות הוא האלימות המשודרת בתקשורת. התקשורת בכלל והטלוויזיה בפרט משדרים תכנים אלימים רבים. בכל הז'אנרים ניתן להבחין בתכנים אלימים גלויים או סמויים מרומזים.
כיצד משפיעה האלימות המשודרת על הצופים הצעירים?
אחת התיאוריות שעונות על שאלה זו היא תיאוריית הלמידה והחיקוי. הצופים עלולים ללמוד ולאמץ התנהגות אלימה בעקבות צפייה באלימות בטלוויזיה. הטלוויזיה משמשת עבור הצופים מכשיר הדרכה להתנהגות אלימה ומודל לחיקוי שלילי. תיאוריה זו מתייחסת לטלוויזיה כאל סוכן חיברות המשפיע רבות על הילדים בעיקר. מכאן, שהצפייה בהתנהגות אלימה בתכניות טלוויזיה וחיקוי התנהגות הגיבורים עלולים לגרום לילדים להאמין שבנסיבות מסוימות התנהגות אלימה היא לא רק מותרת אלא גם הכרחית.

לסיכום, האם צפייה בתכנים תקשורתיים יכולה להביא לאובדן הילדות?
כמובן שכן. הילדים של היום אינם הילדים של אתמול. הם לא משחקים בחצר ולא מתרגשים מ”אמת או חובה”. הם לא מדברים על דברים, אלא כותבים עליהם בפייסבוק. הם לא נפגשים כדי לשחק כדורגל, אלא משחקים בין הבתים ברשת. הם לא נפרדים בבכי מהחבר/ה, אלא מסמסים פרידה בסלולארי.
כיום, למרבית הילדים יש סמארטפון אישי הצמוד אליהם 24/7 ואם זה לא מספיק גם טלוויזיה, מחשב, טאבלט, אייפוד ועוד אין ספור גאדג'טים המספקים מענה לצרכיהם ומעבר. בכל אחד מהם יש גישה לתכנים שלא בהכרח מתאימים לגילם הצעיר, כבר מגיל קטן הם מאבדים את התמימות, מחקים את מה שהם רואים במסך מלבוש ועד להתנהגות, צופים בתכנים פורנוגרפים, תכנים אלימים ועוד ולכן ניתן לראות כי הילדות הולכת ונעלמת, הם מתבגרים בדרך מאוד מהירה.
לילדים אין מספיק כלים להתמודד עם עולם המבוגרים אך מצד שני אין למנוע מהם את התפתחות הטכנולוגיה, הרי אחרי הכל הטכנולוגיה יכולה גם לתרום להתפתחות הילד אך חשוב תמיד להישאר עם האצבע על הדופק ולמנוע מהילד להיכנס אל תכנים אליהם נאסר עליו להיחשף ובכך למנוע את התבגרותם בטרם עת.

סיכום תוצאות החקר ומסקנות

במקביל לכתיבת העבודה, ערכתי סקר בו בדקתי מאיזה גיל למשתתפים יש שליטה חופשית בצפייה באמצעי התקשורת השונים, האם כאשר הם היו קטנים הם צפו בתכנים שלא מתאימים לגילם והאם הייתה עליהם השגחה מהוריהם והאם הם מחקים את ההתנהגות בה הם צופים באמצעי התקשורת.

מתוך הסקר עולה כי לרוב יש גישה חופשית לאמצעי התקשורת כבר מתחת לגיל 15, למעלה כ-80% צפו בתכנים שלא מתאימים לגילם ללא השגחה מהוריהם וכמעט 90% מחקים את ההתנהגות בה הם צופים.

תוצאות הסקר מוכיחות את מה שחקרתי במהלך העבודה.

ואני שואלת, לאן נעלמה התמימות? מה קרה למשחקים בפארקים בשעות אחר הצהריים? איך הסמארטפונים הפכו לעניין המרכזי בחייהם?

המסקנות שאני לוקחת מהעבודה היא שאכן נעלמה הילדות. ילדים מנסים כל הזמן רק להוכיח את בגרותם, אך שבעבר הם היו עושים זאת אם היו נשארים לבד בבית או הולכים בכוחות עצמם לבית הספר ולא מוכיחים את זה באמצעות איפור מוגזם ודיבור שלא מכבד את גילם הצעיר.

התקשורת משפיעה עליהם בצורה קיצונית, הם חשופים במהלך כל שעות היממה לתכנים שלא מתאימים לגילם בין אם זה תכנים אלימים או פורנוגרפים או רק סרטונים קצרים של בני נוער באפליקציות השונות.

ההשגחה מההורים הולכת ונגמרת וכך גם ילדותם של הצעירים בחברה שלנו.

מושגים

זירת אסכולת החיברות=>
תהליך חיברות: חיברות הוא התהליך שבאמצעותו לומד היחיד את תפקידו בחברה. במהלך התהליך רוכש אדם את הנורמות והערכים המרכזיים של החברה הסובבת אותו. בתהליך זה מתעצב האדם מבחינה נפשית וגופנית דרך התנסות במצבים חברתיים.
סוכני החיברות: תהליך החיברות מתרחש כאשר הפרט מתקיים מגע עם גורמים שונים שמשפיעים על חינוכו והתפתחותו. סוכני חיברות עיקריים- הורים ובני משפחה, בית ספר, צבא, מקום עבודה, חברים, אמצעי התקשורת.
שלב החיברות המוקדם: זו התקופה של עידן הילדות, מדובר על שנותיו הראשונות של הילד. מדובר בשנים שמעצבות את האדם. בשנים אלה התינוק לומד באופן אינטנסיבי על החברה מכל מקור אפשרי כאשר ההורים הם סוכני החיברות המרכזיים והראשוניים. כיום התפקיד הזה מופקע במידה מסוימת מההורים שכן התקשורת מקדימה ומתערבת בתהליך החיברות של הילדים בשלב זה. מחקרים מוכיחים כי ככל שהזמן עובר היא מקדימה עצמה על חשבון סוכן החיברות ההורי. מכך ניתן להסיק שההשפעה התקשורתית מתחילה בגיל צעיר מאוד. גם ספר הילדים נחשב כסוכן חיברות מוקדם. המסר שעובר לילדים דרך הספרים משפיע עליהם בצורה חיובית או שלילית אשר בונה ומעצבת להם תפיסות עולם שונות.

זירת אובדן הילדות=>

המסקנה של פוסטמן: "בעידן תקשורת ההמונים הילדות הולכת ונעלמת." חוקר אמריקאי בשם ניל פוסטמן עסק בשאלת ההשפעה של אמצעי התקשורת על ילדים. פוסטמן סקר את התפתחות הילדות מאז ימי הביניים ועד שנות מחקרו. המצאת הטלוויזיה מחזירה את הילדות לתקופה בה אין סודות בין ילדים למבוגרים. ההבדל מטשטש. ילד בן שנתיים יכול ללמוד להדליק ולכבות את הטלוויזיה. הטלוויזיה מאפשרת צפייה ללא בקרה והבחנה של תכנים.

זירת תיאוריות האלימות=>
תיאוריית הגירוי לאלימות: תיאוריה זו טוענת שהחשיפה להתנהגות אלימה בטלוויזיה משמשת לצופים גירוי המגביר את ההתרגשות ועלול לגרום להתפרצות אלימה.
דוגמאות לכך ניתן למצוא בהתנהגות של צופים לאחר צפייה באלימות, נמצא כי לאחר צפייה בקרב אגרוף הצופים התפרצו בעקבות המתח וההתרגשות שעורר הקהל הטלוויזיוני.
דוגמה נוספת להשפעה כזו ניתן למצוא בהתנהגות הקהל במגרשי כדורגל. חלק מהם יוצאים למגרש עם עוררות רגשית רבה עד שללא קשר לתוצאות המשחק הם מחפשים פורקן ומבטאים זאת במעשים אלימים.

תיאוריית הלמידה והחיקוי: הטיעון העיקרי של תיאוריה זו הוא שהצופים עלולים ללמוד ולאמץ התנהגות אלימה בעקבות צפייה באלימות בטלוויזיה. בתנאים מסוימים, קובעת התיאוריה, שהצופים עלולים לחקות את ההתנהגות האלימה של הגיבורים שאיתם הם מזדהים. כלומר, הטלוויזיה משמשת עבור הצופים מכשיר הדרכה להתנהגות אלימה ומודל לחיקוי שלילי. תיאוריה זו מתייחסת לטלוויזיה כאל סוכן חיברות המשפיע רבות על הילדים בעיקר. מכאן, שהצפייה בהתנהגות אלימה בתכניות טלוויזיה וחיקוי התנהגות הגיבורים עלולים לגרום לילדים להאמין שבנסיבות מסוימות התנהגות אלימה היא לא רק מותרת אלא גם הכרחית.

תיאוריית התירבות: תיאוריה זו בודקת את השפעת האלימות המשודרת על תפיסתנו את הכוח בסדר החברתי הקיים. חוקרים מצאו שהתוצאה המרכזית והחשובה ביותר של האלימות המשודרת בטלוויזיה היא לא הגברת מעשה האלימות בחברה אלא יצירת פחד מפני המציאות החברתית.
כלומר, האלימות המשודרת יוצרת תחושה של מציאות מפחידה , אלימה ומאיימת. זוהי השערת העולם המפחיד והאכזרי שנוצרת בנו בעקבות הצפייה באלימות. התוצאה השנייה ע"פ תיאוריה זו היא שהאלימות המשודרת גורמת לנו לחוסר רגישות, לאלימות ולסבל של אחרים. אנו הופכים לפחות רגישים, פחות רחמניים כלפי אחרים וכלפי הסבל שלהם.

רפלקציה

כיצד המחקר שערכת השפיע על הבנתך את הנושא?
בעקבות המחקר שערכתי גיליתי הבדלים רבים בין הדור הישן לחדש, קראתי מחקרים שהבהירו לי מה המצב הקיים. שייכתי את הנושא לחיי האישיים וקיבלתי תמונת מצב שונה ממה שחשבתי קודם לכן.

האם נושא החקר עניין אותך ומדוע?
כן, נושא החקר עניין אותי מכיוון שהוא נושא עכשווי ומדובר.

ציין שני דברים חדשים שלמדת במהלך העבודה.
למדתי במהלך העבודה שלהרבה הורים כבר אין השגחה צמודה על חייהם של ילדיהם הצעירים מכיוון שכל חייהם מסתכמים בפלאפון האישי שלהם ולרובם אין גישה אליו. דבר נוסף שלמדתי הוא שהסיבה העיקרית לאובדן הילדות הם אמצעי התקשורת התופסים מקום מרכזי בחייהם של הילדים.

היכן חשת קושי?
חשתי קושי במציאת מאמרים לעבודה המדברים בדיוק על הנושא שעליו חקרתי.

מה היה מקור הקושי?
ישנם הרבה מאמרים המדברים על הנושא אובדן הילדות בכלליות אך פחות על שאלת החקר שבחרתי לעסוק בה.

כיצד התגברת על הקושי?
חיפשתי עוד ועוד מאמרים ומקורות מידע עד שמצאתי את מה שיעזור לי לחקור את הנושא בצורה הטובה ביותר.