זירת הדוקו- ואלס עם באשיר

ואלס עם באשיר

ואלס עם באשיר הוא סרט מונפש דוקו-דרמטי מלחמתי. הסרט נוצר על ידי במאי הקולנוע הישראלי ארי פולמן. המאייר דוד פולונסקי ובמאי האנימציה יוני גודמן שיתפו פעולה ליצירת האנימציה.

ארי פולמן היה בשנת 1982 חייל חיל רגלים בן 19. בשנת 2006 הוא נפגש עם חבר מתקופת הצבא המספר לו על סיוטים חוזרים הקשורים בחוויותיו מהמלחמה, בהם 26 כלבים מלאי זעם, רצים בשדרות רוטשילד בתל אביב, תוך כדי שהם רומסים כל העומד בדרכם, עד אשר הם מגיעים למשרדו. הוא מסביר כי בזמן מלחמת לבנון היה תפקידו לירות בכלבים בכפרים אליהם נכנסה מחלקתו, מחשש שאלו יעירו את התושבים בנביחותיהם, והכלבים בחלומות הם הנשמות של 26 הכלבים שהוא אישית הרג.

סרט מלווה את פולמן בשיחותיו עם חברים, פסיכולוגית והעיתונאי רון בן ישי, ששהה בביירות באותה עת, כדי להזכר מחדש בחוויותיו במלחמה. בסופו של הסרט הוא נזכר שירה פצצות תאורה מעל מחנות הפליטים באותו לילה, ועם סיום הטבח ראה את הנשים והילדים שחזרו למחנה ממררים בבכי. הסרט מסתיים בקטע מצילומי טלוויזיה ששודרו לאחר הטבח ובו נראות נשים ממררות בבכי וגופות המוטלות במחנה.

המבנה של 'ואלס עם באשיר' הוא של סרט תיעודי- מספר סיפור על הקיים, עוסק בהתפתחות ובתהליכים ומציג את נקודת מבטו של היוצר.

אך בכל זאת קשה להגדיר אותו ככזה, משום שהוא נעשה באנימציה. אין כאן תיעוד של המציאות, אלא בריאה שלה מחדש. אחת הסיבות לכך היא שחלק מהמרואיינים לא הסכימו להיחשף בפני מצלמה ונוצרו בידי המעצב האמנותי דוד פולונסקי ובמאי האנימציה יוני גודמן, בעזרת שחקנים שהקריאו את שורותיהם ושימשו מודל לפני הדמויות המצוירות.

מדובר בראיונות אמיתיים שמוקלטים בזמן אמת ולאחר מכן מלווים באנימציה שנותנת להם איזושהי פרשנות ויזואלית. מבנה זה יוצר אצלנו כצופים פרדוקס מעניין במהלך הצפייה: מצד אחד אנו מודעים לכך שמה שאנו רואים הוא מפוברק לחלוטין, קונסטרוקציה פיקטיווית של אנימציה; מצד שני אנו מבינים שמה שאנו שומעים הוא הקלטה תיעודית של שיחה אותנטית עם אדם אמיתי שאת קולו אנו שומעים.

אי אפשר היה לעשות את הסרט בדרך אחרת, כיוון שחלק גדול ממנו עוסק בזכרונות, מצבים נפשיים וחלומות. האנימציה מאפשרת למציאות ולחלום להתמזג, כמו בסיוט הכלבים, או ההזיה הארוטית של חייל הסובל ממחלת ים. ובתוך כל זה, גם המראות של רחובות נהרסים וקליעים מתעופפים לכל עבר נראים סוריאליסטיים לא פחות. האנימציה מאפשרת גם הופעות קצרצרות של דמויות מפתח פוליטיות שנבצר מהן להופיע בסרט בעצמן, כמו מנחם בגין ואריאל שרון.

לדעתי הסרט שייך לקבוצת סרטי הדיוקן מאחר והוא מתאר את חוויותיו של היוצר ארי פולמן במהלך המלחמה.
*סרטי דיוקן- סרטים המשרטטים דמות מסוימת ובתוך כך גם סרטים אוטוביוגרפיים: סרטים המתמקדים בביוגרפיה של היוצר או משתמשים בה כחלק מרכזי בסרט.