זירת הדוקו עבודה מסכמת

מוות בבאר שבע

את הסרט "מוות בבאר שבע" יצרו טלי שמש ואסף סודרי.

 ב–18 באוקטובר 2015, שיא תקופת פיגועי היחידים, נכנס מחבל לתחנה המרכזית בבאר שבע ההומה אזרחים וחיילים חמושים.

גם הוא היה חמוש באקדח ובסכין ובמהלך 18 דקות הטיל אימה על הנוכחים. אבל האימה, רגעים מעוררי חלחלה המתועדים מכל זווית במצלמות האבטחה המרשתות את המקום, לא נגרמה רק בגלל המחבל, האחראי למותו של החייל עמרי לוי. הבטום זרהום, אריתראי שנקלע למקום, מת גם הוא באותן דקות בלינץ' פרוע, אכזרי, שביצעו בו עוברים ושבים שחשדו כי הוא המחבל.

הוא בנוי כרשומון שנערכו בו צילומי האבטחה עם עדויות של הנוכחים. בשורה של מונולוגים וראיונות מספרים על חוויותיהם חייל שהתחבא בשירותים ונפצע גם הוא אחרי שנחשד כמחבל, מוכרת בחנות בגדים שהיא אחות מתלמדת, איש שירות בתי הסוהר שהיה ממבצעי הלינץ', ומתנדב בקיבוץ סמר שניסה למנוע את הלינץ'.

הסרט מעלה בנו הצופים הרבה שאלות. מי הייתי, אילו הייתי שם? האם אלימות היתה יכולה להתפרץ מקרבי? האם הייתי צופה מהצד שאינה מתערבת? האם הייתי יוצאת להגנתו של בן אנוש מנוטרל? כל שאפשר לקוות לו הוא שכמה שיותר צופים יצפו בסרט ושכמה שיותר מהם יזכרו אותו, ואת מופע הכלימה והבושה שמתועד בו, כל חייהם.

מה שהסרט מבהיר בנוסף, זה שאם אנחנו רואים בעצמנו חברה מפותחת ואנשים שהם לא חיות בחיי היומיום שלהם - אז אין לנו ברירה אלא להסתכל באומץ על המצב בו אנו מבצעים לינץ' מזעזע באדם מנוטרל וחסר ישע - ולנסות להבין איך זה קורה.

אף לא אחד מהעדים טורח לקחת אחריות על מה שקרה. לבקש סליחה אל מול המצלמה. זהו דיוקנה של חברה בפוסט-טראומה שאיבדה את צלם האנוש. אך הסרט אינו מבקש להטיף מוסר. הוא רק מבקש מאיתנו להתבונן בתיעוד "אובייקטיבי", ממצלמה שהייתה בעמדת זבוב על הקיר, ולהסיק בעצמנו את המסקנות.

הסרט שייך לז'אנר התיעודי הקלאסי. הוא מורכב מראיונות, צילומים ומקריינות של מספר "כל יודע".