דיון ומסקנות

בחירת הנושא למחקר זה הונעה ממספר שיקולים. השיקול הראשון קשור לשכיחות הגבוהה של השפלה בתכניות ריאליטי. כמעט בכל תכניות הריאליטי נמצאו השפלות מסוגים שונים ובתדירות גבוהה. כלומר לא רק מרוממים בהן את המנצחים ואת הזוכים, אלא חלק ניכר מזמן התכניות מוקדש גם למודחים, ל"טקס" ההדחה ולתגובות המודחים. השיקול השני קשור לדגש בהשפלת המפסידים. אפשר להבין שמפיקי תכניות הריאליטי מניחים כי ההשפלה מעצימה את הריגוש, מקדמת את ההנאה מן התכניות ומרתקת את הצופים. הנחה זו מנחה ככל הנראה את מפיקי הריאליטי לשלב קטעי השפלה רבים בתכניות אלה.

מטרת המחקר הייתה לבדוק האם ההנחה של המפיקים נכונה- האם ההשפלה של המתמודדים תורמת להנאת הצופה מהצפייה בתכנית. ממצאי המחקר מצביעים על כך שככל שעוצמת ההשפלה עולה, כך מידת ההנאה יורדת. יתרה מזאת, ככל שעוצמת ההשפלה עולה, כך מידת חוסר הנוחות עולה. ניתן היה לראות שברגע שהצופים זיהו השפלה ברורה מידת ההנאה שלהם ירדה ואף תגובותיהם היו נגד התכנית והמשפילים. אך כאשר ההשפלה מוצגת בצורה קומית בהם רואים את הקהל באולפן צוחק, את השופטים מציגים את דעתם בצורה קומית (אך פוגענית), מתמודד שכביכול משפיל את עצמו (אך בפועל מנסה להעביר מסר מסוים) או שהופכים משתתף לקורבן קומי לאורך כל התכנית באופן רציף הגולשים והצופים מגיבים בצורה רכה יותר, הם נהנים לרוב מהצפייה בסיטואציה קומית מסוימת וקיימת פחות התייחסות שהסיטואציה צולמה בזמן אמת וכי בסיטואציה האנשים לא משחקים דמות אלא מציגים את עצמם.

הצופה, שיושב להנאתו בשעות הערב וצופה בתכניות אלו בשידורי הפריים טיים, צופה בתכניות לשם צרכים אסקפיסטים, הוא מנסה לברוח מהמציאות שלו ולהיחשף למציאות אחרת בו הוא מרגיש תחושת עליונות על אדם שמוצג כקורבן קומי. זו אחת הסיבות שממנה נובעת הנחת המפיקים וכפי שניתן לראות ההנחה מצטיירת כנכונה עד לגבול מסוים.